זהו פוסט אורח שנכתב על-ידי גיא גרימלנד, דובר אינטל בישראל.
עוד לא יבשה הדיו על האקזיט של Trusteer ו-IBM וכבר החלו קולות המצקצקים. אז כמה כסף שלמה קרמר ישלם? (התשובה היא לא פחות מ-25% מס דרך אגב). כמה המנכ"ל מיקי בודאי ישלם? (גם הרבה – 30%). כל שקל שהולך למדינה מבורך.
בהערת אגב, מעניין עד כמה אלה שעכשיו בודקים בציציות המס של הסטארט-אפיסטים העלו לשיח הציבורי עד כמה הפריון, ההון האנושי והחינוך הביאו לכך שאותן מוחות נשארו בארץ, הקימו חברות כמו Trusteer ועודדו חברות כמו IBM לפעול כאן ולרכוש חברות.
אם אינטל, אפל, גוגל או קרמר ישלמו יותר – האזרחים ישלמו פחות
השאלה האם שלמה קרמר שילם מעט או הרבה מס חשובה. הנוסחה פשוטה: אם אינטל, אפל, גוגל או קרמר ישלמו יותר – האזרחים ישלמו פחות. או יקבלו יותר שירותים ציבוריים מהכסף שנכנס. אני לא מזלזל בשאלה הזאת. אני חושב שגם אחרים כאן מכירים את הדעה הברורה שלי: חברות צריכות לשלם כמה שיותר כל עוד זה עומד במבחן התחרותיות של סביבות המס האחרות בעולם.
בעלות השליטה עסקו בנושא הזה בצורה רחבה וגם הן ציינו שהנושא הזה עומד על סדר יום הציבורי העולמי. בועידת G20 האחרונה במוסקבה ציינו המדינות שהן הולכות ליישם תוכנית עולמית למדיניות מס אחידה לחברות רב לאומיות. אני מאוד מקווה שהן תצלחנה. אבל עד אז כפי שדפנה מאור התבטאה, ישראל עם כל הצרות הגיאופוליטיות שלה והפריון התעשייתי הנמוך – בטח לא יכולה להיות ראש המחנה. אבל התיקון סביב המס צריך להתבצע. כי המציאות הכלכלית כיום היא אחרת מלפני חמש שנים.
תופעת סטארט-אפ ניישן
הדיון סביב המס של Trusteer מחמיץ שוב פעם את הנקודה שרבים מפספסים. בשנת 2009 היו 135 אלף חברות פעילות אולם מספר החברות שהתחייבו במס הסתכם -51.5 אלף חברות בלבד. בנוסף, כאשר מפלחים את החברות המרוויחות לעשירונים לפי רמות ההכנסה נמצא כי כ-81% מסך ההתחייבות במס מתרכזת בעשירון העליון של החברות, דהיינו ב-5 אלף חברות. כלומר, כ-62% מהחברות בישראל לא משלמות מיסים בישראל.
למה? בגלל שהן לא מגיעות לסף הרווחיות. הן מפסידות. איך כל כך הרבה והאם זה קשור לתכנוני מס? אין לי מושג. אשמח גם לקבל תשובה. אבל המציאות הכלכלית היא שגם בהקשר של חברות ותשלומי מס מתקיימת תופעת סטארט-אפ ניישן.
מה זאת התופעה הזאת? מדובר בתעשייה של 220 אלף עובדים (מתוך 3 מיליון ומשהו עובדים) שמשלמים הרבה מאוד מיסים. זהו מעמד הביניים האמיתי. אבל ההייטקיסטים האלה חיים בסוג של בועה. לא בגלל מה שאורה קורן כתבה בטור האחרון שלה ("הפסיקו לחזר אחר חברות רב לאומיות"), כי אין זליגת מידע מהחברות הרב לאומיות לתעשייה (מדי שנה מוקמות 30 חברות על ידי יוצאי אינטל ועד כה 12 אלף עובדים שעבדו באינטל מועסקים בתעשייה הישראלית), אלא בגלל שהתעשייה הזאת לא משפיעה דרמטית כלכלית.
הדוח האחרון של גוגל מסביר בדיוק מדוע: אין כל כך חשיבות לכמות ההמצאות והסטארט-אפים שנמצאים בישראל. יש הרבה יותר חשיבות לאיך התעשייה מאמצת טכנולוגיה. הפריון בישראל הוא נמוך מאוד. מעט מדי חברות מיישמות טכנולוגיות. מתחברות לאינטרנט. מטמיעות הליכי אוטומציה. וכו'.
בחזרה לענייני המס
כן זה חשוב ששלמה קרמר ו-Trusteer ישלמו הרבה מאוד מס. אבל אולי הרבה יותר חשוב שלמרות שהצביטה בלב שהשאירה לנו היום ההצלחה המדהימה של Trusteer והאקזיט, שנבין שעם כל הכבוד למיסים שהיא תשאיר מאחוריה – יותר חשוב כמה חברות לא מגיעות להיות Trusteer. כמה חברות יכולות להרוויח ולשלם יותר מיסים.
זאת הטרגדיה הגדולה של הדיון בשיח הציבורי. אנחנו נתלים בפרפראות. במקרי הקצה. בכוכבים שלרגע נוסקים מהסוג של ישקר שנמכרה לבאפט ו-Trusteer שנמכרה ל-IBM ולא עוצרים לשאול למה 60% מהחברות בישראל לא משלמות מיסים? למה הפריון התעשייתי כל כך נמוך?
אז שלא יגיעו לאקזיט של מיליארד. אז שלא יהפכו לחברת ענק. שפשוט ירוויחו יותר. שבסיס המס יתרחב במקום שנתלה בכוכב אחד מהסוג של Trusteer, אינטל ואפל (ששוב, אני חושב ואומר שהדיון בגין המס שלהם חשוב וטוב שהוא נעשה).
השיח הציבורי היום של רוב הפוליטיקאים והעיתונאים מהזרם הסוציאל-דמוקרטי לא עוסק בשיח של הגדלת הפריון, הצמיחה ומחוללי הצמיחה – ואיך משיגים אותם. חבל.
קרדיט תמונה: Shutterstock