בעולם שבו יש כל כך הרבה פלטפורמות, וכל הזמן נוצרות עוד ועוד, קל להתפתות למרדף אחר עיצוב עבור מסכים בגדלים שונים. אנחנו מייצרים כל כך הרבה גאדג'טים עד שלפעמים המשתמש כבר מאבד את עצמו ביניהם.
לכן Josh Clark מעצב עבור המרווח שבין מכשירים. הוא מאפיין את הפער בינינו לבינם ובעצם מגדיר מחדש את המושג "ממשק". בשבוע הבא ג'וש מגיע לישראל להשתתף בכנס UXI Studio, שם הוא יעביר הרצאה בנושא אפיון ועיצוב cross-device, כמו גם סדנה מעשית על עיצוב עבור מגע וחיישנים בכלל. תפסתי אותו לשיחה קצרה לקראת הביקור בארץ.
מה זה אומר לעצב ל-מרווח?
עם כניסתם הסוחפת של הסמארטפונים לתוך תרבות המיינסטרים, עולם המובייל הכריח מעצבים להמציא מחדש את הממשקים עבור כל גודל מדיום אפשרי. בגדול – מצאנו דרכים איך לעשות זאת עד כה, ואנחנו מוצלחים בזה בהחלט, וכעת המידע והשירותים שלנו אכן מוצגים היטב על מגוון רחב של מכשירים.
יחד עם זאת, בתוך ריבוי המכשירים והגאדג'טים שנוצר, המשתמשים נאלצים למצוא פתרונות מגושמים כדי להעביר מידע בין מכשיר למכשיר. אנחנו שולחים ומסמסים לעצמנו קישורים ללא הרף או משגרים מידע על איש קשר לאדם היושב בסמוך אלינו.
אנו יכולים להתחיל לעצב בין המרווחים הללו בין המכשירים, ולהקל על עצמנו לא רק בהעברת משימות ממכשיר למכשיר, אלא גם התנהגויות והרגלים – במהירות ובקלות מירביים. אנו רגילים לחשוב על מסכים, אך לגאדג'טים שלנו יש גם משקל וצורה – משטחים מצופי זכוכית, מקלדות ניידות, או מחשבים וטלוויזיות כבדות. אני מאמין שצריך למצוא דרך לשנע ביעילות מידע בין כל המכשירים הללו באופן שמכבד את הזמן, הצורה ואף את ההקשרים שבמסגרתם אנו עושים שימוש בהם?
עם כל יום שעובר, אני מוצאת יותר ויותר תשתיות שמסייעות לי להתחיל פעולה בפלטפורמה אחת ולהמשיך אותה בפלטפורמה אחרת. בין אם מדובר בסנכרון בסגנון דרופבוקס, או כלים דוגמת Google Keep ו-Pushbullet. כאיש מקצוע העוסק בזה, מהם הכלים הכי מוצלחים בתחום הזה שאתה אישית עושה בהם שימוש?
Dropbox הציבו את הרף, סטנדרט הזהב – שים את התוכן שלך במקום אחד ובאורח פלא הוא מופיע בכל אחד ואחד מהמכשירים שברשותך. זוהי הופכת להיות ציפייה מאוד נפוצה: כשממשיכים לקרוא ספר באפליקציה של Kindle בסלולרי, הספר ימשיך בדיוק מאותו עמוד בו הפסקת על ה-Kindle הממשי שלך. למרות הקושי הטכני, סנכרון היא ציפייה צרכנית בסיסית. ביחד עם שירותי מדיה מבוססי ענן כמו Spotify או Pandora, המוזיקה שלנו עוקבת אחרינו לכל מקום גם כן. אנו מוצאים שהתרחיש הזה חוזר על עצמו בכל תעשיה שהיא – התוכן שלנו ממתין לנו בכל יעד שנשאף אליו.
תחום שטרם הצלחנו בו כל כך הוא הוא סנכרון לא רק של קבצים – אלא של פעולות והתנהגויות. מעל תשעים אחוז מהאנשים שיש להם מכשירים רבים, מוצאים עצמם משלימים משימות לאורך מספר מכשירים. שני שליש מאיתנו מתחילים קניות במכשיר אחד – לרוב, בסלולרי – ומשלימים את הפעולה במכשיר אחר.
מערכות ההפעלה העדכניות מתחילות להניח את היסודות שיאפשרו את הסנכרון הזה לפשוט הרבה יותר. בסתיו האחרון, אפל הטמיעה את שירות ה-Continuity שלה לתוך הגרסאות האחרונות של OS X ו-iOS. בנוסף לאופציות נוספות, משמעות הפעולה היא שניתן להתחיל כתיבת מייל או לגלוש ברשת או לעבוד על מסמך בסלולרי, לדוגמא, ובלחיצת כפתור להעביר את המשימה מהסלולרי לטאבלט או למחשב השולחני, תוך מתן היכולת להמשיך מאותה נקודה. בד בבד, Samsung הכריזו על Flow, שירות דומה מאוד לגרסאות שלה של אנדרואיד, וקיימת חרושת שמועות שגם גוגל תשיק כלי דומה בקרוב.
עדיין, זהו עדיין השלב הראשון בלבד. אני בוחר לקרוא לזה הנחת יסודות, כי באמת מדובר רק בצינורות בהם התכנים ינועו. זוהי התחלה נהדרת, אך האינטראקציה והחוויה זקוקות לשיפוץ רציני. זוהי אינה ביקורת אפילו, אלא פשוט תמונת המצב. השלב הראשון של כל טכנולוגיה מושתת על הניסיון לגרום לזה לפעול. כשזה הושג, אנו יכולים ליהנות מהעבודה הכיפית והסמויה של לעצב אינטראקציות חדשות עבור היכולות החדשות הללו. יש קסם בלתי ממומש בחללים שבין המכשירים השונים.
אפל מציגה את ״continuity״, שהופך את המעבר בין המכשירים לכמעט שקוף
איך יזמים בתחילת הדרך צריכים להתייחס לשינוי הזה?
ראשית, יש להניח שכן יהיו מעברים בין גאדג'טים שונים, לדעת בוודאות שמשתמשים ירצו להשתמש בשירות, לעצור, ולהמשיך מאותה נקודה במכשיר אחר. לחברות ששמות דגש על מסחר אלקטרוני, למשל, יהיה צורך ממשי להביא למצב שלקוח יוכל לראות בדיוק את אותה תכולה של עגלת הקניות שלו בכל מכשיר שהוא, אפילו כשהוא מבצע קניות כמשתמש לא רשום. יותר מהכל, מדובר על תכנון יעיל. כיום, גם רווחים וגם לקוחות מרוצים פשוט חומקים בין האצבעות, בדיוק לאותם חללים שבין המכשירים.
יש צורך לשנות את התפיסה. יש שינוי תפיסתי נוסף שאני רואה כחשוב באותה מידה – וזה לחשוב מעבר לפיקסלים, להכיר בכך שהמסכים שאנו כה רגילים אליהם מחוברים למכשירים שלהם יש משקל ומסה וצורה ואנו משנעים אותם ברחבי העולם על גופנו. כשמתחילים לחשוב על טלפון סלולרי כיותר מרק מסך, אלא כאובייקט שיכול לנהל קשרי גומלין עם אובייקטים אחרים, אינטראקציות חדשות ניתנות למימוש. זה יותר מללחוץ על כפתורים או להחליק את האצבע על מסך מגע. ההרצאה שלי תציג מגוון רחב של אינטראקציות כאלו שאפשריות כבר עכשיו, עם הטכנולוגיה שלרבים מאיתנו כבר יש.
מה לדעתך נוכל לראות בשנים הקרובות, בהקשר של חיבור כל האלמנטים של החיים שלנו אחד לשני?
אני חושב שהדבר החשוב ביותר שיש לזכור הוא שאנו כבר חיים בעולם מאוד עשיר, מאוד אימרסיבי, שנקרא הטבע. עד כה, ההיסטוריה הקצרה שלנו בתחום של אינטראקציות דיגיטאליות תמיד דרשה מאיתנו להיכנס לסביבה מלאכותית. ראשית, שורת הפקודה. לאחר מכן – ממשק המשתמש (GUI). מעבר לפינה – משטחי מגע. בזמן האחרון – מציאות מדומה שלמה. אך מציאות זו, לצערנו, תמיד תישאר מדומה. אנו תמיד נידרש לבצע את הצעד ולעבור לממד הדיגיטלי המזויף. הדבר שאנו הכי נלהבים ממנו, למרבה ההפתעה, הוא ההיפך: היכולת להביא את הדיגיטלי אל העולם הפיזי, האמיתי.
חיישנים כמו ה-Kinect יכולים לגרום לזה לקרות, לצד חיישנים צנועים יותר החבויים בטלפונים הסלולריים שבכיסנו ובגאדג'טים שיש לנו בתיק בכל יום ויום. באמצעות זיהוי של האופן בו מכשיר מוחזק, באמצעות זיהוי הקולות שסביבו, באמצעות שימוש ביכולות הצילום, באמצעות תגובה להבדלים בעוצמת האור – אנו יכולים להשתמש בחיישנים לצורך יצירת אשליה של תקשורת ישירה וטבעית בין המכשירים השונים. למה לעמול על העברת המידע בין מסכים כשאפשר "להעיף" או "לנער" את התוכן שלך מהסלולרי "לתוך" המחשב השולחני, או להצמיד שני מכשירים גב אל גב, או להניח בנוחות סלולרי על מחשב נייד ולצפות לתגובה מתאימה?
כיום יש לנו את היכולת ליצור אשליה, לפיה המידע הדיגיטלי שלנו אינו דיגיטלי אלא פיזי, וכדאי מאוד שממשקים ואינטראקציות ינצלו יתרון זה.
על מה אתה מסתכל ואומר "לעזאזל, הלוואי וזה היה עובד אחרת"?
בואו נחזור רגע לאפשרויות ה-Continuity של Apple ב-OS X ו-iOS. כרגע, כדי לשנע תוכן בין מכשיר למכשיר, אני עדיין נדרש להתעסק עם מסכים, ללחוץ או לגרור כדי להעביר בין מסך אחד למשנהו. זה לא לוקח בחשבון את המאפיינים הפיזיים של המכשיר והמחשב שלי כאובייקטים. שיתפתי פעולה עם ידידי ושותפי לסטודיו Larry Legend כדי לבחון ברמת אב טיפוס כיצד זה היה יכול לעבוד טוב יותר. התוצאה לפניכם:
האינטרנט של הדברים כבר כאן. מהי דוגמא טובה שתתאר זאת?
שאלה מעט קשה, היות ו-Internet of Things הוא מונח מאוד רחב עבור כמות גדולה מאוד של שירותים ומכשירים. בצורה הפונדמנטלית ביותר של הרעיון, מדובר ביצירת חיבוריות בין העולם הפיזי לדיגיטלי. אנו נוטים לחשוב שזה מאוד מונחה-גאדג'טים: צמידי בריאות שמשדרים את תנועות הגוף שלך לשירות רשת, מנעולים ומנורות בביתך שנשלטים דרך דפדפן, ספל שיודע מהו סוג הנוזל שהוא מכיל ועוקב אחרי צריכת הנוזלים שלך.
כמו כן, Internet of Things מאמצת לחיקה גם אובייקטים שאינם מחוברים, שאינם מכילים חיישנים או יחידות עיבוד בתוכם. הפרויקט המעולה Hello, Lamp Post של Tom Armitage בברייטון, אנגליה הוא דוגמא מצויינת. הפרויקט הינו ניסוי ביצירת שיח משעשע בין אלמנטים של "ריהוט" רחוב – עמודי תאורה, תיבות דואר, פתחי ביוב, עמודי טלפון וכולי. אף לא אחד מאלו הכיל חיישנים או חובר למחשב, הם היו אובייקטים "טיפשים". אבל, על ידי משלוח סמס לשירות מסוים, ניתן היה לקבל מידע וליזום "שיח" עם כל אחד מהאובייקטים. האשליה שנוצרת הייתה שהמשתמש מבצע תקשורת עם אובייקט פיזי, ופתאום לאותם חלקים דוממים של קו המתאר האורבני היו אוואטארים שניתן היה לתקשר עמם.
הרעיון של אוואטארים דיגיטליים הינו עוצמתי במיוחד. על ידי יצירת חיבור בין המישור הפיזי לדיגיטלי, ניתן לשחרר לחופשי את כל המידע שהיה לכאורה כלוא באובייקט הפיזי ולבצע בו מניפולציות ממוחשבות. האובייקט הפיזי עצמו הופך להיות פריט מידע במונחים תוכנתיים – משהו שיש לו מידע, פרמטרים, מתודות ופונקציות שניתן להשתמש בהן דרך כל שירות מחובר, כולל הודעות הסמס הישנות והטובות. זה מרגש! זה אומר שכל דבר יכול להיות ממשק, לא רק מכשירים עם מסכים.
כתבת בעצמך מספר ספרים. מהו הספר המוצלח האחרון שיצא לך לקרוא בתחום המקצועי?
אני באמת נהניתי מ- Enchanted Objects של David Rose. דרך נהדרת למסגר רעיונות, ערכים ואינטראקציה נכונה בין מכשירים מחוברים. בנושא דומה, אין לי מספיק מילים טובות כדי לתאר נכונה את ההרצאה החכמה, האינפורמטיבית והמעשירה של Tom Armitage שציינתי קודם לכן בהקשר של פרויקט Hello Lamp Post: Some of These Things Are Not Like the Others.
לסיום: האם תרצה למסור משהו לקהל הקוראים – ולאנשים שישבו ויאזינו לך בקרוב?
כמעצבים דיגיטאליים, כדור הארץ משתנה סביבנו פעם נוספת. במהלך החלק הארי של העשור האחרון, העסיקה אותנו ההזדמנות להפוך דיגיטלי לפיזי – ההזדמנות לחרוט אינפורמציה על אותם משטחי זכוכית שאנו נושאים איתנו אל תוך העולם, ומאפשרים לנו לתקשר עם העולם הזה בדרכים חדשות. לאחרונה, ההיפך קרה: הפיזי הפך לדיגיטלי, וזאת היות והעלות של הוספת החיישנים הפכה להיות זניחה ואפשרה לקישוריות לפעפע לתוך כמעט כל דבר. מה שזה אומר: שלאובייקטים פיזיים בעולמנו יש כעת נוכחות דיגיטלית, תוך יצירת הזדמנויות מלהיבות חדשות לדילוג מעל הפער הקיים בין הדיגיטלי לפיזי. כמעט כל דבר יכול להיות ממשק כיום. חפצים יומיומיים הם גאדג'טים דיגיטליים. האתגרים וההזדמנויות שזה יוצר, נמצאים יותר בתחום של יצירת שפה משותפת בין כל הסוגים החדשים הללו של ממשקים פיזיים/ספרתיים. אנו חיים בזמנים מרתקים.
סיכום על קצה מזלג
הנקודות שג'וש מנסה להעביר הן שאנו חיים בעולם בו המכשירים לא רק מדברים אחד עם השני, אלא מספקים לנו את הפלטפורמה שמאפשרת לבצע פעולה אחת על מספר מכשירים שונים. זו אינה פריבילגיה עוד, אלא נושאים אלו חייבים להימצא על סדר היום כבר מהשלב הראשון של התכנון. כלומר – בעת תכנון מוצר, עלינו לחשוב כיצד המוצר ישתלב בעולם, כיצד יתקשר עם מוצרים אחרים ואילו אינטראקציות מעניינות אנו יכולים לדמיין עבורו.
הסנכרון שאנו מכירים – שהפך להיות דרישת סף בכל מערכת שהיא, חייב להתרחב: לא רק המידע יהיה מסונכרן, אלא גם הפעולות שאנו מבצעים. העתיד, מהבחינה הזאת, כבר כאן, כשכל החפצים בחיינו כוללים צורה כלשהי של זהות דיגיטלית, ומתחילים ללמוד לשתף מידע אחד עם השני.
הדוגמאות שניתנו במסגרת הראיון הן דוגמאות ממשיות מהתחום – וכולי תקווה שמי שלא הכיר את הנושא עד כה, יוכל להבין עד כמה נושאים אלו חשובים בהתנהלות היומיומית שלנו מול טכנולוגיה. המונח cross-device מקבל משמעות הרבה יותר דרמטית דרך עיניו של סופר ומרצה מהשורה הראשונה.
ג'וש מגיע לארץ ביום ההרצאות, 15/12, וגם בסדנה לעיצוב למסכי מגע וחיישנים ב-17/12, ותוכלו לפגוש אותו שם.