

שלמה קרמר. מקור: יח"צ
להייטק הישראלי עדיין אין היכל תהילה, אבל אין ספק שלו היה היכל תהילה שכזה, לשלמה קרמר היה שמור בו מקום של כבוד. קרמר הוא אנג׳ל סדרתי, הנחשב לאחד מוותיקי תחום אבטחת המידע וממייסדי החברות צ׳ק פוינט ואימפרבה. הוא החל את דרכו בעולם הסייבר כשעוד לא קראו לו סייבר, כחלק משלישיית מייסדי צ׳ק פוינט (יחד עם גיל שויד ומריוס נכט) לפני 20 שנה. החברה הפכה לאחת מהמובילות העולמיות בתחום ההגנה על המידע שעובר דרך רשת האינטרנט. בשנת 1998, שנתיים לאחר הנפקת צ׳ק פוינט לראשונה בוול סטריט, פרש קרמר מהחברה.
ארבע שנים מאוחר יותר, הקים קרמר את אימפרבה, שפיתחה פתרון אבטחה לבסיסי נתונים בארגונים, והצליח להביא גם אותה להנפקה בוול סטריט בשנת 2011. חברת האבטחה השלישית שהקים קרמר בשנת 2006 – Trusteer, נמכרה ל-IBM בספטמבר 2013 תמורת מיליארד דולר.
כאמור, קרמר ביסס את מעמדו גם בתור משקיע אנג׳ל, ובתקופה האחרונה מספר חברות בהן הוא השקיע ביצעו אקזיט: Hyperwise ו-Lacoon Seutiry נרכשו יחד תמורת 180 מיליון דולר, על ידי לא אחרת מצ׳ק פוינט ואקזיט נוסף בו היה קרמר מעורב הוא מכירת WatchDox לחברת בלקברי תמורת 100 מיליון דולר.
לפני חמישה חודשים חשף קרמר את Cato Networks, החברה החדשה שהקים ביחד עם גור שץ. החברה, ששמה לה למטרה לאבטח ארגונים, מתוך הכרה שאבטחת מידע המבוססת על קופסאות חומרה המפוזרות ברחבי הארגון אינה אפקטיבית, הודיעה במקביל על גיוס של 20 מיליון דולר.
לאחר שבחרנו בו כאחד מ-100 המשפיעים בהייטק הישראלי, חשבנו שזו הזדמנות מצוינת לשמוע קצת מהתובנות ומהניסיון שלו, לנסות להבין מה מניע אותו ומה הבשורה הגדולה שמביאה איתה Cato.
מרגיש יותר נוח לעבוד עם 30 איש מאשר עם 2,000
נתחיל בצ'ק פוינט. באיזה שלב הרגשת שהגעת למיצוי והגיע הזמן לעבור לדבר הבא?
קרמר: "זה מסוג התהליכים שכשהם קורים, הם לא תמיד ברורים לך עד הסוף. אבל בהסתכלות לאחור אני רואה שגם את צ'ק פוינט וגם את אימפרבה עזבתי כשהיה להן 200 מיליון דולר מכירות, ו-800 או 1,000 עובדים פלוס מינוס… אז אולי זה הסף. אני באמת מרגיש הרבה יותר נוח בחברות כמו Cato, עם 30 אנשים, עם חזון משותף, שכולם הולכים ביחד, מסתערים על זה… גם 200 אנשים זה נוח, אבל כנראה ש-2,000 איש זה כבר לא בשבילי.
הרגשת שזה לא מעניין אותך כבר, או שפשוט זה הזמן שלך לפנות את הכיסא ולתת למישהו שיותר טוב ממך לעשות את העבודה הזאת?
קרמר: "אני חושב ששני הדברים האלה הולכים ביחד. אם יש לך יכולות טובות, ואני חושב שיש לי יכולות טובות, אז המרכיב המכריע זה מה מעניין אותך. ברגע שאתה מצליח להתעניין במשהו, אז אתה משקיע את הזמן, בגלל שזה מעניין אותך, ואתה מביא תוצרים טובים".
בצ'ק פוינט זה ברור, כי הייתם אתה וגיל, ומריו נכט נשאר, אבל באימפרבה זה היה ממש לשחרר את המושכות למנכ"ל החיצוני.
קרמר: "אימפרבה הגיעה לשלב שהייתה צריכה מישהו שהוא איש מכירות ושיווק, שיודע לקחת את הארגון לשלב הבא, ואני חושב שהתוצאות מדברות בעד עצמן, שזה היה מהלך מאוד מאוד נכון".
אבל, עדיין, זה לשחרר למישהו אחר את הבייבי שלך בידיעה שהדברים לא בהכרח ייעשו כמו שאתה היית עושה אותם.
קרמר: "הדרך הכי טובה לעשות את זה, זה לעשות עוד בייבי חדש ולמצוא את העניין החדש בחיים. אני מסתכל על אימפרבה ואני חושב שהיא פורחת ומצליחה, העובדים מרוצים והלקוחות מרוצים, כולנו מרוצים. אני מרגיש שעשיתי טוב לכולם".
כשהיזם הסדרתי הופך למשקיע סדרתי
ואז מגיע השלב שאתה עושה את הסוויץ' לכיוון ההשקעות…
קרמר: "התחלתי ב-1999. היה לי את Digital Fuel, שנמכרה ל-VMware ו-Business Layers, שנמכרה ל-CA, אבל הההשקעה הראשונה שלי במחזור הזה היתה באימפרבה, שבה הייתי אחד מהמשקיעים הראשונים. אחר-כך העניינים פשוט התחילו להתגלגל… השקעתי בניר צוק עם Palo Alto Networks ודבר הוביל לדבר. אתה מתחיל להשקיע, אז אנשים שומעים. אנשים שהכרתי מסיבוב קודם כבר התחילו סטארט אפים חדשים, כמו מיקי בודאי שיצא מאימפרבה ורצה להתחיל דרך חדשה, הכרתי אותו והשקעתי בו".
עד כמה אתה מעורב בתור משקיע?
קרמר: "אני יושב בשישה-שבעה בורדים, שלדעתי זה המספר הנכון, ואני מאוד מעורב. אני מעורב כמשקיע ובמובן הזה אני מתנהג כמשקיע VC, אבל ההבדל הוא שבגלל הרקע שלי כיזם, אני עובד קרוב יותר עם היזם, ויכול לעשות לו mentoring ולדבר איתו כשצריך".
איך אפשר לתמרן בין שבעה בורדים, לנהל חברות, השקעות לחיים האישיים?
קרמר: "אין לי תחביבים… אבל בעיקר התמזל מזלי והתחום הזה הוא גם התחביב שלי, ולכן אני משקיע בו יותר שעות ביממה, מאשר אנשים שזו העבודה שלהם".
אז איך נראה יום טיפוסי אצלך?
קרמר: "אני מגיע למשרד בין שמונה לשמונה וחצי בבוקר ואני בדרך כלל נמצא בבית בשבע עד שבע וחצי בערב. אם יש לי שיחות מול ארצות הברית, אז אני ממשיך בלילה מחדר העבודה בבית. כמה שעות עבודה יש אחר-כך בלילה, זה כבר תלוי בשלב שבו נמצאת החברה. אתה מכיר בטח את הנושא הזה של משמרת, כשאתה רואה סטארט אפ גלובלי, יש משמרת שנייה בערב".
יש לך משפחה עם חמישה ילדים. איך עושים את הבאלאנס הזה בין העבודה שהיא גם התחביב ובין החיים האישיים?
קרמר: "אני חושב שיש לי הרבה יותר איזון היום מאשר היה לי לפני 20 שנה או 25 שנה, כשהתחלתי את זה. מצד שני, אני לא בטוח שאני יכול לנסח לך איך להגיע לאיזון הזה או כיצד נראית המשוואה שצריך לתחזק בשביל לשמור על האיזון הזה. אין שום ספק שזה מה שנקרא מרתון ובשביל להצליח במרתון אתה צריך לשמור על איזון בריא בין מרכיבי החיים השונים שלך".
אנחנו בעצם ה-Amazon Web Services של עולם ה-network security

מתוך ממשק השליטה של CATO Networks, הבייבי החדש של קרמר. מקור: צילום מסך
תסביר לנו קצת על הבייבי החדש.
הבסיס של CATO הוא רשת עולמית של נקודות גישה [Points of Presense או בקיצור PoPs. י.פ] המחוברות ביניהן ב-tier one carrier links. זה מאוד דומה לתשתית של CDN כמו Incapsula [חברה נוספת שקרמר השקיעה בה ונרכשה על-ידי Imperva. משם גם הגיע השותף הנוכחי של קרמר ב-Cato, גור שץ. י.פ].
ב- CDN כל מה שאתה צריך כדי לתת שירות עולמי, זה בערך 30 עד 35 PoPs ממוקמים היטב ברחבי העולם שרחוקים 10-20 מילי-שניות מכל ביזנס בעולם. זה הפריסה והם מחוברים היטב ביניהם. על גבי הרשת הזאת אנחנו בעצם מספקים לארגון רשת וירטואלית בענן.
מה זה אומר?
זה אומר שבעצם כל המרכיבים של הארגון החל מהדאטה סנטר הארגוני בין אם הוא בענן ובין אם הוא On Premise, שירותי אמאזון, סניפים, משתמשים ניידים ועוד, יכולים להתחבר לתוך רשת אחת שמחברת בין כולם.
בעצם, יש רשת וירטואלית אחת שמחברת ביניהם, שהיא בענן, והיא אלסטית ומחברת אותם גם החוצה ל-cloud ולאינטרנט. בעצם זה כאילו לבנות מחדש את ה-perimeter של הארגון כולו, אבל בענן.
כמובן שעל התשתית הזאת אנחנו נריץ אלפי ועשרות אלפי רשתות של ארגונים ב-multi-tenant והרשתות האלה הם בעצם ה-wide area של הארגון ועליהם אנחנו נותנים שירותי security שונים שהם שירותים אלסטיים כגון Filtering, Firewall, Inspection ובעתיד נמשיך לספק עוד ועוד. בעצם כל מה שאתם מכירים מאבטחת מידע, אנחנו נדע לספק בצורה הזאת ובמקום שיהיה בארגון הרבה מאוד מערכות אבטחה פיזיות שונות שכל אחת מהן צריך לנהל בנפרד, יש לך policy אחד ששולט על כל ה-traffic ב-wider network וכל ה-traffic שיוצא לענן והוא אומר מה מותר, מה אסור, מה לעשות, איפה לפלטר. בקיצור, יש לך רשת אחת בענן, עם סט אחד של security services ו-policy אחד.
יש לא מעט פתרונות שמתיימרים לספק את אותו הדבר היום. איך זה שונה מאחרים?
בעבר היה עולם שבו היה hosting. היו לך קופסאות, שרתים פיזיים והיית שם אותם באיזשהו ארון ב-Data Center כלשהו באיזשהו ספק אינטרנט, או ב-Rackspace. זה מה שכולם עשו. פתרון הגיעה אמאזון עם AWS וכולם מבינים איך AWS שונה מ-hosting. אנחנו בעצם ה-Amazon Web Services של עולם ה-network security.
ואיך הארגונים מתחברים אליך לענן? ב-VPN רגיל?
איך אני עושה plug in בתוך הרשת הזאת? אז נניח יש לך קופסה כזו [קרמר מצביע על קופסת תקשורת קטנה שיושבת על השולחן] וזה הציוד היחיד שיש בארגון. כל מה שהוא עושה זה tunneling של ה-traffic לענן, אבל זה tunneling חכם, הוא יודע לקחת כמה קווי תקשורת ולחבר אותם יחד. לעשות load balancing ו-high availability ביניהם, הוא יודע אם PoP הקרוב נפל או עמוס מדי ולעבור לפופ אחר. הוא יודע למצוא את ה-PoP הכי קרוב, הכי טוב כרגע לעבוד מולו. יש בקופסה הזו כל מיני דברים חכמים. אבל אם אתה לא רוצה את הקופסא הזאת ויש לך איזושהי קופסא שלך שיודעת לעשות tunnel של VPN מבוסס IPSec או L2TP, אתה יכול להשתמש בה.
בסופו של דבר, אתה בעצם מייצר פה Gateway ווירטואלי לכל ה-Traffic של הארגון. זה חתיכת Single Point of failure.
בנינו הרבה מאוד redundancy לא רק ל-cloud אלא גם ל-sockets שמחברים אותך ל-cloud. בסך הכל יש פה גישת enterprise מאוד בשלה, זאת אומרת שהקופסאות האלה יכולות להיות, יכול לחבר שתיים, יכול לחבר שני קווים שונים של 3G ו-ADSL והוט לצורך העניין.
אני לא מדבר על רמת ה-end point, אני מדבר על רמת ה-cloud services.
אם נפל לך PoP אז ה-device יודע ללכת לחפש את ה-PoP הקרוב הזמין ביותר. ואם אין PoP קרוב הוא יימצא את הכי קרוב אחריו. אני חושב שעבור הלקוחות שלנו בעצם השירות הזה יגדיל את ה-availability מפני שהיום הבעיות העיקריות מאוד גלויות לעין.
זאת אומרת ה-ADSL Line עולה יורד עולה יורד, יש לך כמה כאלה ואתה יכולים לעבור ביניהם. אתה שולח את הפאקטים ל-middle mile והם, עד שיגיעו לצד שני למשרד שלך בסן פרנסיסקו, יעברו עשרה ספקי אינטרנט שונים בדרך וה-routing שלהם יהיה בנוי על כמה הספקים השונים יעשו כסף ולא על כמה מהר הפאקט יגיע. אנחנו שולטים ב-middle mile והפאקט יגיע בצורה הכי מהירה לצד השני.
נכון, אבל בסופו של יום אבל אתה עדיין עובד over the internet.
לא מדויק, אנחנו לא עובדים over the internet כי הקווים שמחברים בין ה-PoPs שלנו הם tier one carrier providers. בעצם, אנחנו רצים על אותו ב-Carrier מקצה לקצה כך שגם ה-last mile גם ה-middle mile יעבוד הרבה יותר טוב איתנו מאשר בלעדינו. זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על Acceleration ו-Optimization שאנחנו עושים. השירותים שאנחנו נותנים הם לא רק שירותי security הם גם שירותי network.
בסופו של יום אני חושב שזו חברה מאוד מיוחדת לעבוד בה, כי היא חברה שלא רק מביאה מוצר חדש לשוק, היא מביאה באמת גישה חדשה לשוק ויש לה יכולת לשנות את פני השוק מאוד מאוד בגדול ומעבר לפוטנציאל המסחרי שלה גם היא ב-cutting edge של הטכנולוגיה ולכן כדאי לכם לבוא לעבוד אצלנו.
שלמה, גם לך יש בעיה לגייס מהנדסים?
כן, קשה למצוא היום מהנדסים טובים, זה זה דורש יותר מאמץ. אבל אבל אני חושב שאנשים באים כי הם מרגישים טוב עם מה שהם עושים, לא בגלל שהם, הם מרגישים שיש פה משהו, שאנשים אוהבים מה שהם עושים.
אתה חושב שאנשים באים לעבוד פה כי זה לעבוד עם שלמה קרמר והם יודעים שיהיה כאן אקזיט?
לא. אני אומר שאנשים בסופו של דבר באים לא בשביל ה-branding, אלא בגלל המהות של מה שקורה כאן.
אבל בסופו של יום ה-brand name עוזר.
כן.