עבודה תופסת מקום נכבד מסדר היום שלנו ובמקרה של האנשים שעובדים בסטארטאפ ניישן, אלו שיוצאים להגשים את חלומם ולפתח, להמציא או לייעץ לחברה הגדולה הבאה זה כל החיים. אבל מסתבר שיש כאלה שגם מוצאים זמן לטפח תחביבים ואם להיות קצת יותר מדוייקים – אוספים דברים מעט משונים.
צלילי המוזיקה
כנראה שה-love marks של אפל עושים את העבודה כי מעבר להיסטריה סביב כל השקה יש אנשים שאשכרה אוספים דברים של החברה. רועי פוברצ'יק, יועץ סטארטאפים בתחום הגדילה, מחזיק בשני אוספים לא קטנים – האחד של קופסאות מוצרי אפל השונים לאורך השנים והשני אוסף דיסקים ותקליטים שהוא מטפח מגיל 13 ומכיל קצת יותר מ-2,000 אלבומים, הכוללים גרסאות נדירות, גרסאות פרומו, הוצאות מוגבלות חתומות ועוד.
זה מה שביקשת לבר מצווה?
"גדלתי בבית מאוד מוזיקלי, ואיפשהו בגיל 13 גיליתי את הרוק המתקדם של ג׳נסיס, קינג קרימסון ופינק פלויד מצד אחד ואת הרוקנרול של ספירנגסטין, והאפלוליות והרעש של ג׳וי דיוויז׳ן וסוניק יות׳. משם די הבנתי שמוזיקה עומדת לקחת חלק גדול מאוד בחיים שלי. אני גם מנגן על גיטרה, קלידים, תופים ולמדתי הפקה תקופה לא קצרה אצל מאור אפלבאום (שלאחרונה עבד עם להקות כמו YES ועוד כמה גדולות מאוד)".
מאחורי כזה אוסף בטוח נמצא כמה סיפורים מעניינים
"בנוגע לאוסף המוזיקה, יש המון סיפורים שבעיניי הם מאוד מיוחדים, בעיקר כי זה אוסף מאוד רגשי. אבל אם אבחר אחד אספר שלפני משהו כמו 4-5 שנים הייתי בהולנד ונתקלתי בחנות תקליטים של שתי קומות. הקומה הראשונה הייתה חנות תקליטים מצויינת אבל רגילה לכל דבר, בקומה השנייה היו רק דברים נדירים / חתומים. הבחור שניהל את החנות היה בחור מבוגר שהיה נחשב לאספן הגדול ביותר של אלבומי בוב דילן בעולם. מדובר באדם עם יותר מ-30,000 פריטים של דילן. על אחד הקירות היה אפשר למצוא Velevet Underground (התקליט של הבננה) מקורי, לא מקולף (בגרסאות המקוריות היה אפשר לקלף את הבננה) חתום על ידי כל הלהקה (כולל אנדי וורהול וניקו). היה לו אוסף מדהים. מהחנות הזו יצאתי עם עותק של אחת החזרות של לפני ההקלטה Dark Side Of The Moon של פינק פלויד, שיש ממנו רק 500 עותקים בכל העולם. מיותר לציין שמעולם לא פתחתי אותו."
אפשר לאחל לך עד 120, אלף?
"בימינו הפוקוס שלי על אלבומים, כשאני מנסה להשיג פשוט אלבומים שמאוד השפיעו או משפיעים עליי, מעיין תיעוד פיזי בתקופה שבה הכל בסטרימינג. אני יותר אתרגש מלקנות את התקליט החדש של The National מאשר לנבור בדברים ישנים".
טוב בוא נודה בזה, אי אפשר לאסוף כזאת כמות לבד. מי נמצא בצוות המלקט?
"כשגדלתי ההורים שלי חשבו שזה המון כסף שיוצא על מוזיקה שאנשים כבר צורכים בחינם, אבל הבינו גם מאיפה זה בא ותמכו. בימינו כל הדיסקים נמצאים אצלם בבית ועוד לא עברו לדירה שלי בתל אביב. אישתי מאוד אוהבת את אוסף התקליטים שהולך וגדל לו. הפטיפון שיש לי עכשיו הוא פטיפון מקורי של קולומביה מ-1948 אשר שופץ. המוכר לא רצה למכור לה אותו, אבל היא ידעה מה היא רצתה לקנות לי מתנה ליום הולדת. מפה לשם, הוא הפסיד והיא ניצחה".
כמובן שהנסיעות התכופות לחו"ל מסייעות לרועי להגדיל את האוסף המרשים אך הוא מוסיף כי העובדה שהוא אוסף מוזיקה משפיעה גם על הגישה שלו לעבודה, שיווק וחשיבה על תהליכים. "בתחילת דרכי עבדתי עם מוזיקאים ולאורך הדרך התחלתי לעבוד עם סטארטאפים ולייעץ להם. אחד הלקוחות הגדיר אותי בתור אחד שמביא מסמכי אקסל למוזיקאים ומביא את הרוקנרול והשואו לסטארטאפים. אז זו כנראה ההשפעה הכי גדולה". אגב, אם למישהו יש המלצה לחנות תקליטים ממש טובה בפריז – הוא ישמח לאחת.
Would you like a cup of tea?
פעמים רבות תהיתי מדוע אסף מזר מסתובב עם מגש תה ושותה לרוויה עם הקולגות לעבודה, עד שהתברר לי שלא מדובר ביוצא הממלכה הבריטית אלא באוסף מכובד של טעמים וריחות מכל העולם. מזר, מפתח תוכנה ב-Emaze, מתגאה באוסף של תה, בדגש על תה סיני ותה פואר (סוג של תה המיוצר בטכנולוגיה מסוימת – ר.ש). "במהלך שלוש השנים האחרונות היה לי מעל ל-100 סוגי תה אך לעולם לא במקביל מאחר ואני שותה אותם". היי, לפחות הוא חוסך במקום, מה שחורחה מהפסקה הקודמת לא יכול להגיד.
כמובן שכמו לשאר האספנים גם לאסף יש תה אחד שקרוב לליבו. מדובר בשקיקון מ-2005, אותו קנה לפני שנה וחצי כדי לחגוג את יום הנישואים שלו ושל אשתו. הרעיון שעומד מאחורי התה הינו לשתות ממנו קצת בכל שנה כי תה משתבח עם הגיל ואסף מקווה שכך גם יהיו חיי הנישואים.
שאלה שבוודאי עולה אצל לא מעט קוראים כרגע, איך מגיעים לאסוף תה?
"לפני כמה שנים מצאתי את עצמי בסן דייגו, ערני ורגוע באופן מפתיע אחרי שתיית תה ירוק בעודי לומד בבית קפה. הגעתי למסקנה שתה הוא זרז טוב למצב רוח חיובי וכך התחלתי ללכת לטעימות תה וטקסים באזור. שנים לאחר מכן היתה לי חוויה דומה בישראל עם תה שקיבלתי במתנה מטאי צ'י מאסטר. החוויה עוררה אצלי שוב את התחושה וכך ביליתי שעות בחקר תה באינטרנט ומציאת מקורות טובים להתנסות בסוגי תה שונים כולל אסטרטגיות בישול. הרחבתי את הידע שלי בנושא טכניקות וכלים לבישול תה טוב".
רגע, אז אין צורך ברטלין, כל מה שצריך זה תה
"אני שואף לנסות סוגים שונים של תה ולמצוא תה שיש לו השפעה חיובית על הגוף והנפש. כל תה יוצר מצב רוח שונה – אחד יכול להיות עמוק, חם ומרגיע האחר מקרר, ממריץ ומרענן. הרעיון הוא שיהיה לי אוסף של תה עם טעמים, ניחוחות ומצבי רוח שונים ואחד שמשתפר לאורך זמן".
בטח הסובבים אותך נהנים מהאוסף
"אנשים בעבודה אוהבים את זה והם מצטרפים אליי לעיתים קרובות לתה. המשפחה שלי חושבת שזה משעשע למרות שאמא שלי טוענת שאני מגזים עם זה. אשתי שותה איתי תה רק לעיתים נדירות, אבל מבחינתה הכי חשוב שלא אשאיר כתמי תה על השיש במטבח. אגב, אנשים ממשרדים ליד קופצים מדי פעם לשתות תה וזה התברר ככלי Networking מעולה".
אם כל זה עשה לכם חשק, אסף ממליץ על האתר steepster.com, פלטפורמת מדיה חברתית המתעסקת בתה בה מצא כמה מהשקיקים הכי טובים שלו.
בובה של אוסף
על תקן האוסף מעורר הקנאה שכל ילד ומבוגר כאחד יחמדו נמצא אוסף בובות ה-KIDROBOT של בועז סידס. סידס מתפקד על תקן המעצב והאחראי על העיצוב החזותי של הסטארטאפ VODIO. מעבר להיותו מעצב הוא גם אמן רחוב המוכר בשם UNTAY, למי שמבין באומנות רחוב זה יצלצל.
האוסף כולל כ-50 בובות ויניל של חברת KIDROBOT מכל מיני מקומות בעולם, ובגדלים שונים. הקאטץ' באוסף של בועז נמצא בעובדה של-KIDROBOT יש הרבה סדרות של בובות הפתעה, קונים אריזה אך לא יודעים מה הולכים לקבל בתוכה ורוב הבובות של סידס הינן מהסדרה המדוברת. אומנם לא מדובר בבובות נדירות ברובן אך בועז מספר כי לפני 3 שנים היה בווגאס ונפל על בובה נדירה במיוחד – בובה זוגית של שתי פטריות שמעשנות סיגריה, מה שהפך אותן למיוחדות עבור בועז ששומר להן מקום חם בלב.
אז מה גורם לבנאדם להתחיל לאסוף בובות?
"תמיד הכרתי את העולם הזה אבל התחלתי לאסוף לפני 8 שנים בערך כשהייתי באמצע לימודי עיצוב והגעתי לאיזה יריד עיצוב בתל אביב והיו שם בובות למכירה, קניתי אחת סולידית לבנה וקטנה ואיכשהו משם זה התחיל לגדול. התאהבתי בזה אבל אני מנסה לשמור על פרופורציה בלי להיסחף יותר מידי" הוא מספר, "אין לי שום שאיפה להגיע לאינשהו עם האוסף, זה נטו בשביל הכיף וזה גם מוסיף לי צבע לבית. כל כמה חודשים אני קונה או מקבל כמה בובות בודדות וקטנות ואולי ביום מן הימים, כשיהיה לי בית משלי עם סלון גדול אקנה אחת ענקית ואשים שם. יש משהו בבובות האלו שמיד שובר דיסטנס ומעלים חוסר נוחות מאנשים, אבל זה לא יקרה, כי אין לי כסף לקנות בית. יש לי רק כסף למדפים ובובות קטנות בעשר דולר".
שובר קרח זה טוב ויפה אבל כולם מקבלים את זה כל כך יפה?
"רוב החברים המעצבים והאמנים מבינים בהחלט את הטמטום שבזה. החברים שלא בתחום לא מתרגשים מזה יותר מידי והמשפחה בהתחלה צחקה עליי אבל מאז הם גם נדבקו ואין מקום בעולם שהם היו ולא חזרו משם עם בובות בשבילי".
בועז מסביר שאומנם הוא לא מחשיב את עצמו כסטארסטאפיסט (הוא נכנס לכתבה כי הוא עובד בסטארטאפ, תנאי הקבלה היו די גמישים מודה- ר.ש) אבל אין ספק שכמעצב, העובדה שהבובות מקיפות אותו זה מהווה השראה ליצור וזה כמובן חשוב.
נניח שלא היו KIDROBOT בעולם, יש מצב שהיית אוסף הפתעות מביצי הפתעה של קינדר?
"אם לא הייתי אוסף את הבובות סביר להניח שלא הייתי אוסף כלום, אני לא אגרן וגם יש לי דירה קטנה, אני מרשה לעצמי לאסוף אותן רק בגלל שזה לא מצריך ממני מחסן או מרחב גדול, אלא 2-3 מדפים פשוטים וקטנים".
