קרדיט תמונה: הילה אוביל ברנר
פוסט זה נכתב על ידי הילה אוביל ברנר – יזמית סטארטאפים סדרתית, מייסדת שותפה של ארגון ״יזמיות״ ו-Campus For Moms.
כנראה שלעולם לא אשכח את השבוע השלישי לחופשת הלידה שלי. לא משום שיעל הקטנה (רגליה מופיעות בתמונה) עשתה משהו מלהיב במיוחד או כי התפרים הפסיקו לכאוב אלא כי יצא לי להשתתף בפאנל באירוע נשים של מיקרוסופט, באחד הפאנלים הרגילים שלי על הניסיון שלי כיזמית ומנכ"לית בתעשיית ההיי-טק ועל חוויותיי האישיות. במהלך ההרצאה סיפרתי שלאחר לידת שני ילדיי, כמו גם עכשיו, חזרתי לעבודה לאחר שבועיים, זאת כמובן ללא קשר למידת האהבה שלי לילדים ומידת ההתאמה שלי כאם.
את התגובות שקיבלתי שם, לא אשכח. מתברר שעצם העניין לא מצא חן בעיני כמה נשים בקהל וכאשר סיימתי את דבריי הן הטיחו בי באגרסיביות ובזלזול טענות על כך שאינני פמיניסטית וכי יש בהתנהגותי כדי להחליש את המין הנשי. ירדתי מן הבמה מבוישת מעט, ובעיקר עצובה.
מאריסה מאייר – הביקורת מגיעה מכל כיוון
נזכרתי שוב באותה ההרצאה בעקבות הסערה האחרונה שחוללה מריסה מאייר, מנכ"לית Yahoo!, שחשפה פן מכוער מאוד של רוח הסולידריות הנשית והפמיניזם. מאייר הכריזה לפני מספר שבועות כי היא עומדת ללדת תאומים ושוב, כמו בלידה הקודמת, היא תחזור לעבודה לאחר שבועיים בלבד. כזכור, אירוע דומה קרה לפני שנתיים, כאשר ילדה את בנה הראשון והחליטה לצאת לחופשת לידה של שבועיים וספגה על כך ביקורת מכל עבר.
אך באופן מפתיע, הביקורת שוב מגיעה דווקא מכיוונן של הנשים ומתחלקת לשתי קבוצות: אלה המאמינות כי ההחלטה של מאייר היא עדות להיותה אם גרועה המזניחה את ילדיה ולעומתן "פמיניסטיות" הטוענות כי מאייר מחזירה לאחור את הישגי תנועות זכויות הנשים לדורותיהן. לא פחות.
אפתח בכמה מילים על עצמי כדי לשים את הדברים בקונטקסט המתאים. בנוסף להיותי יזמית מספר פעמים, הייתי שותפה בהקמה של ארגון בשם "יזמיות" אשר אומר בצניעות שהפך לחוד החנית של יזמיות טכנולוגיות בישראל. מדובר בקבוצה של כ -1000 נשים יזמיות, מנוסות חכמות וחזקות וכאלה שעושות את צעדיהן הראשונים בעולם היזמות. הארגון הוקם במטרה לשתף רעיונות, לייעץ וגם פשוט ליצור קשרים משותפים. אנו מקיימות אירועים יחודיים עם מרצים ומרצות מעוררי השראה כדי לסייע לנשים לקדם את העסקים שלהן. לפני כשנתיים הייתי היזמת של פרויקט פורץ דרך (בשיתוף עם גוגל) בשם Google TLV for Moms שהוא בעמם אקסלרטור המיועד לנשים במהלך חופשת לידה. הנשים מביאות עימן את התינוק ותוך 10 מפגשים בהן הן נפגשות עם מיטב המרצים הן מציגות את הסטארט אפים שלהם לעולם. המקום עצמו בקמפוס של גוגל הותאם לצרכים שלהן ובעקבות ההצלחה המטאורית של הפרוייקט הוחלט על ידי גוגל להרחיבו למדינות נוספות והוא פועל כיום במספר אזורים אסטרטגיים – אני כה גאה בו.
על פמיניזם וחופש הבחירה
כמנטורית בחממות ויזמים, חשוב לי לקדם נשים יזמיות בכל אשר אלך ומשקיעה בסטארט אפים אותן מובילות נשים. אני מאמינה ויודעת כי אני פמיניסטית ודוגלת בשיוויון זכויות בין נשים וגברים’- אך יש בפי טענה שנשמעת הזויה – אני טוענת כי הנשים שיצאו בביקורת הנוקבת עלי ועל מאייר הן אלו אשר באמת פוגעות בעקרונות הפמיניסטים וגורמות נזק רב למהפיכה אשר היא רק בתחילת הדרך. מדוע?
כזכור , פמיניזם מדבר על שוויון זכויות, על נשים אשר יש באפשרותן לבחור במה הן חושקות או רוצות משום שיש להן את הזכות לעשות זאת. חופש ההזדמנויות הוא בכך שהוא מאפשר להחליט מה לעשות בזמן שלך, בגוף שלך וכן, גם בקריירה – כל זאת מבלי להיות נתונה לביקורת על בסיס מגדרי.
לנשים המאמינות כי מריסה מאייר וכל אישה שלא מנצלת את מלוא חופשת הלידה היא למעשה ״אמא רעה״ – כמה זלזול וכפייה יש באמירה "את אמא רעה"?! לדעתי זהו הדבר השגוי והזדוני ביותר שניתן שאפשר לומר להורה ולאם על כל בחירה שהיא.
נכון, אין ספק כי נפלא לבלות כל היום במשך כמה חודשים עם תינוקך שזה עתה נולד והחוק חייב לאפשר זאת אך האם המשמעות שכל מי שאינה עושה זאת משום שיש לה אינטרסים אחרים היא אם פחות טובה?!
האם הדבר לא מכניס אותנו שוב למחשכים של כפיה התנהגותית מגדרית ולא רצויה? נדמה לי שכן. ישנן אמהות שחייבות לקחת פסק זמן או רוצות ואילו אחרות מעדיפות שלא מסיבות אישיות, מקצועיות או מסוגלות נפשית או גופנית אחרת משל אחרות. נשים אלה – ביניהן גם מאייר ואני – מצאו את הנוסחה הטובה להן ונאבקות עז זכותן לבחור את אורח החיים הזה מבלי לספוג קיטונות של ביקורת ובושה מנשים אחרות. באופן אישי, קיצוני ככל שהדבר נשמע אני מרגישה שזו הדרך הבריאה ביותר עבור נשים מסוימות והביקורת הנשית הזו אינה אלא אצטלה לקנאה רבה וסופה שתביא אותנו לחזרה אחורה.
לאלה המאמינות שמאייר פוגעת ברעיונות הפמיניזם
המשמעות של חופש הבחירה ופמיניזם היא לא בכך שאנו מכוונים את האישה למסלול ידוע מראש הנקבע על ידי החברה, הנורמות ואפילו הממסד – רק משום שהיא אישה. לכל אישה שמורה הזכות לצאת לחופשת לידה – קצרה או ארוכה – ובידה היכולת להחליט. ללא זכות זו, אין לנו, הנשים חופש ואין זכויות שוות.
נוצר פה סטנדרט כפול: גבר אשר לוקח חופשת לידה, הוא נישא על גלי האהדה לעומת זאת, לאישה שמחליטה לחזור לעבודה במקום לממש את מלוא חופשת הלידה העומדת לרשותה – היא סופגת ביקורת.
שריל סנדנברג, בספרה "Lean In", כותבת: "מטרת הפמיניזם היא לא לגרום לנו לחוש אשמה או לדרבן אותנו לתחרות מי מגדל את ילדינו טוב יותר, מצליחה לקיים חיי זוגיות טובים יותר או לישון פחות שעות ביממה. היא נועדה להפוך אותנו לחופשיות – להעניק לנו לא רק אפשרויות אלא גם את היכולות מבלי לחוש כל הזמן שעשינו משהו שאינו כשורה".
אם את פמיניסטית אמיתית, אינך יכולה לשפוט את מריסה מאייר, או כל אישה אחרת, על ההחלטה מה לעשות עם חייה הפרטיים. להיות פמיניסטית להעניק לה את הלגיטימיות לעשות זאת.
בשבת שעברה נשענתי על החול החם והבטתי בסיפוק בשלושת ילדי האהובים אשל גדלו בצד הקריירה שלי – בטוחים שמחים ומשוחררים – אני יודעת שזו ההצלחה האמיתית והגדולה שלי בחיי. התבוננתי ימינה ושמאלה על נשים אחרות אשר הקדישו את כל זמנן ומרצן רק לגידול הילדים – וחשבתי שכשם שאני אינני שופטת אותן – הייתי רוצה שהן לא ישפטו אותי.