אין שום ויכוח על כך שנשים הן המין היפה, או לפחות הפחות מכוער, בפלנטה שלנו. מסתמן שזהו קונצנזוס עוד משחר ההיסטוריה. אני אישית משוכנע שהן גם המין החזק. ממחישות את זה מיליארדי נשים, אשר ילדו בכאבי תופת, שאף גבר לא יכול היה לשאת במשך שעות. אלא שאפילו במילניום השלישי לספירה, יותר מדי נשים סובלות מקיפוח מגדרי מובהק, כאילו עשרות שנות פמיניזם לא תרמו דבר. זה קורה בשעה שהן מחפשות במלוא המרץ עבודה ראשונה או שנייה בתפקידי פיתוח, בדיקות, איפיון ועיצוב. הן מאמינות בתמימותן, שיקבלו הזדמנות שווה לזו של מתחריהן הגברים. והאמונה הזאת נסדקת מריאיון אחד למשנהו.
כמנהל קבוצת חיפוש העבודה "משרות הייטק ושיווק ללא ניסיון", נחשפתי בחודשים האחרונים לעשרות עדויות אישיות מזעזעות מריאיונות פתיחה, שכמובן גם לא הובילו לתהליכים מתקדמים. אף שהדבר אסור בעליל לפי החוק, מעסיקים רבים מתעכבים באופן אגבי לכאורה על גיל המועמדת, שנות נישואיה או מצבה המשפחתי. כולן גם העידו כי חשו עוגמת נפש אמיתית כשיצאו משם. איש מאותם מעסיקים לא יעז להודות בכך, אבל הנחת המוצא היא שאם לילד קטן פשוט תעשה עבודה הרבה פחות טובה. בתור מי שניהל, מנהל וינהל אימהות כאלה, אני יכול לומר בביטחון שאין דבר מופרך מזה. מניסיוני, בתוך כל אמא טובה מסתתרת עובדת מצויינת. ונעבור לשלב ההוכחות.
סופר אמא, סופר עובדת
ההתנגדות המרכזית להעסקת נשים בגילאי 25-30 ברורה כשמש ונוגעת לזמינותן לעבודה במשרד. בהחלט סביר להניח שאם לילדים קטנים תוכל לעבוד פחות שעות מגבר במצבה, בעיקר כי חלוקת האחריות ההורית בין שני בני הזוג אינה מאוזנת כלל. זה נתפס כלגיטימי שגברים לא יעשו שום ויתור בקריירה בכלל ובשעות העבודה בפרט למטרת חלוקת הנטל, בעוד שבנות זוגם מצופות להקריב או להשהות את שאיפותיהן המקצועיות. למרות תנאי הפתיחה הלא הוגנים שהחברה כופה עליה, האם הצעירה תתייחס לזמן שלה במשרד בכבוד מרבי ותפעל בתכליתיות כדי להספיק בו הכל. קרוב לוודאי שהיא לא תיקח לעצמה הפסקת צהריים של שעה במסעדה, לא תיכנס חמש פעמים ביום לאתרי ספורט או חדשות וגם לא תנהל שיחות טלפון זועמות בקולניות עם טכנאים, בנקאים ושאר נותני שירות.
אשה הורית גם תוכל בקלות, בלי כוונה אפילו, ליישם מיומנויות שפיתחה בכוחות עצמה בלי שום קורס, השתלמות או סדנא, תוך טיפול רציף בנינג'ה זאטוטית, אכזרית וחסרת מנוח. כשאין ברירה, היא תדע לחלק את הקשב שלה באופן מופלא בין מספר משימות דחופות בלי שאף אחת מהן תיפגע. כשיש ברירה, היא תדע לתעדף באופן מדויק במיוחד את כל מטלותיה הרבות במשרד, בלי צורך במיקרו מנג'מנט מהבוס. ולא פחות חשוב מזה: היא תהיה סלחנית לקפריזות ומנייירות, סבלנית לקשיי קליטה מתסכלים וסרבנית לוויתורים מוקדמים.
אין לקוח, ספק, מנהל או משתמש שיהיה תובעני יותר מתינוק. כך שאין מתאימה מאם צעירה לטיפול בצרכים של מי שלעתים מתנהגים כמו תינוקות מגודלים. ואין טובה יותר בניהול סיכונים ובראיית הנולד (תרתי משמע) ממי שמתורגלת לחשוב תמיד כמה צעדים קדימה, אלה של התינוק שלה שמתחיל ללכת או הפעוט שלה שמתחיל לרוץ בעולם עתיר סיכונים. גם אין לה שום בעיה לעבוד יום יום בשגרה שוחקת, היות והיא מורגלת "לתקתק" הכל בבית לפי לו"ז קבוע מראש, מתובל באינספור בלת"מים.
ומה עם אפשרות עזיבת התפקיד, שאינספור מעסיקים נופלים קורבן לקלות הבלתי נסבלת שלה מדי יום? הן לא ימהרו לחפש אתגרים חדשים ולעזוב לחברה אחרת. כשלוקחים בחשבון את הצורך של אמהות ביציבות תעסוקתית שתתן שקט נפשי וביטחון כלכלי מתבקשים מצד אחד ואת העובדה שאין להן שום רגע דל בבית מצד שני, ותבינו: הדבר האחרון שירצו הוא להתחיל תהליך מתיש של חיפוש עבודה קדחתני, תיזוזים בין ריאיונות ומבחנים ומו"מ ממושך על קוצו של תת סעיף.
הקשיים שלהן, ההזדמנות שלכם
ברור לי שמדובר בבעיה (או אם להיות חיובי: אתגר) מורכבת מאוד, שקצרה היריעה מלהכיל. היא חלה על תעשיית ההייטק במדינות מערביות אחרות שהן נאורות לכאורה וגם רווחת בתחומים אחרים כאן בישראל. אפשר להרתיע ולנסות לייצר מפנה באמצעות חקיקה דוגמת המלחמה בתופעת ההטרדות המיניות במקומות העבודה. אלא שכולנו יודעים מה קורה במשרדים של השוטרים, אלה שתפקידם לאכוף את החוק בפועל ולהביא את העבריינים לדין. אפשר גם לעודד ולתגמל עם בונוס מוגדל על "חבר מביא חברה" בארגונים. אבל גם אם עובדים רודפי ממון יביאו קורות חיים של נשים בהמוניהן, מי מבטיח שהמנהל המגייס יבחר לקבלן לתפקיד, או אפילו לזמנן לריאיון?
גם על המדינה, שמאז היווסדה מעודדת ילודה עם קצבאות ייעודיות אך לא מייצרת רפורמה לשילוב נשים בכוח העבודה, לא נראה שאפשר לבנות ציפיות. בינתיים, התחלה טובה של מסע החיפושים אחר צדק שיאפשר שיוויון תהיה הכרה במציאות תעסוקתית עגומה במקום טאטוא שלה מחוץ לתודעה. כל היודע על מקום הימצאה של האחריות החברתית, השייכת לחברות ההייטק המשגשגות בישראל בשני העשורים האחרונים, מוזמן לקרוא לה לשוב הביתה או לפחות לעשות צ'ק אין.
אמהות עדיין מחפשות עבודה ראשונה הרבה יותר זמן; נאלצות להתפשר על שכר נמוך באופן משמעותי; מתקשות לקבל קידום מקצועי בחברה; ומועסקות במידה ניכרת פחות מאבות; אז חודש אחרי שנפתחה שנת הלימודים בגנים ובבתי הספר, הגיע הזמן שגם המעסיקים שביניכם יעלו כתה או לפחות ילמדו משהו שימושי. במונחים עסקיים שאנו מבינים היטב וחיים לפיהם מדי יום, ה-Value For Money – VFM או ה-ROI – Return On Investment של העסקת אמהות גבוה במיוחד. מי שישכילו להבין זאת יהיו שותפים לשינוי חברתי מהראויים שניצבו בפתחנו. ולפני הכל, זה ישתלם בעיקר להם.
קרדיט תמונה: woman and her computer via shutterstock