שמעון תוהמי (24), מגדיר עצמו כיזם בתחילת הדרך. תוך כדי השירות הצבאי היה ממייסדי אפליקציית האוטובוסים הפופולרית NetBus שלימים הפכה לאוטוטו – היום הוא אחד ממייסדי שירות PlaceME.
לפני כשמונה חודשים אוטוטו הודיעה על הפסקת פעילותה. הכל קרה נורא מהר – חילוקי הדעות בינינו לבין המשקיעים הקיימים, המזומנים שאוזלים ההחלטה להתפצל כל אחד מהיזמים לדרכו. בסופו של דבר, הטעות העיקרית שלנו הייתה אותה הטעות ש-95% מהיזמים מבצעים יום יום – להיות בטוחים מהו הפתרון אותו השוק רוצה, ולשבת ולפתח אותו.
הסיפור שלי עם עולם הסטארטאפ מתחיל שהייתי בן 19, דוד וטין שותפי לחדר ביחידה (עוקץ) ואני החלטנו לפתח משהו ביחד, לא ידענו בדיוק מה אבל החלטנו שעושים משהו ביחד. דוד הכיר לי את שניר, שותפי כיום, ואני הכרתי לדוד את ליאב וכך הפכנו לצוות עוד לפני שידענו את משמעות המילה.
הרעיון של נטבס הגיע מהר מאוד והיה גם טבעי מאוד – ארבעה חיילים שמחכים לאוטובוסים, בטח לא היינו החיילים הראשונים שחשבו על זה. אבל היינו הראשונים לפעול. יצרנו קשר עם משרד התחבורה והצלחנו להרים מוצר בעזרת כל הכסף שהיה לנו כשהשתחררנו. טעות קלאסית של יזמים מתחילים, לעולם אל תשקיעו כסף משלכם.
מה הייתה הטעות ב-NetBus?
נטבס כיוונה לשוק הישראלי בלבד, פיתחנו את האפליקציה מראש של חיילים והיה נוח לנו להישאר באיזור הנוחות שלנו. לאחר שהבנו את זה התוודענו לראשונה למושג\קונספט אשר כל יזם צריך להכיר עוד לפני ביצוע הרעיון הראשון שלו – פיבוט (Pivot).
הרבה יזמים מתחילים נכנסים לעולם הזה בדלת הלא נכונה, כל מי שמתיימר לקרוא לעצמו יזם צריך לשאול את עצמו האם הוא מוציא לפועל רעיון מסוים או מוציא לפועל רעיונות נקודה. זה כל ההבדל, אנחנו נכנסנו להוציא לפועל רעיון מסויים והיה לנו מזל גדול מאוד שאחרי פיתוח כל כך ארוך הרעיון הזה פגש צורך ממשי אך המזל לא משחק כל הזמן, הצלחנו לבשל הצלחה אבל לא היה לנו מושג מהו המתכון.
זה היה הזמן לפיבוט, פיבוט או ״מיפנה״ מתאר שינוי קיצוני במוצר על מנת לבדוק הנחת יסוד מסויימת.
לדוגמא, בנטבס הנחת היסוד הייתה שאנשים יורידו אפליקצייה שתגיד להם מתי האוטובוס מגיע בדיוק. למזלנו מבט חטוף בתחנות האוטובוסים בארץ הספיק כדי לאמת הנחה זו וזה בדיוק מה שהכשיל אותנו, הרבה פעמים השוק צריך משהו שאינו גלוי כל כך כמו זמן אמת של אוטובוסים וזה מה שמביא אותנו לסיפור אוטוטו.
עשינו פיבוט. אוטוטו תוכננה סביב הנחת היסוד שזמן אמת בלבד לא מספיק לאנשים והם רוצים לדעת איך להגיע ממקום למקום. כמו ילדים טובים ובדיוק כפי ש”למדנו” בנטבס ישבנו לפתח 8 חודשים מוצר של סביב הנחת היסוד הזו. בדיעבד הטעות שלנו הייתה ברורה, הנחת היסוד אמנם היא שזמן אמת בלבד לא מספיק לאנשים והם רוצים דרך להגיע ממקום למקום.
לקח לנו יום אחד להוכיח את החלק הראשון של ההנחה, לאנשים באמת לא מספיק זמן אמת בלבד אבל החלק השני היה בעייתי, התחלנו להיתקל בשאלות כמו מה בדיוק חסר להם? המידע? כי שמנו הכל שם. הכוונה קולית? מפות? אמינות? אני אגלה לכם סוד, זה לא באמת משנה. השאלות האלו היו יכולות לעלות אחרי שבוע, אבל הבנו שברגע שישבנו לפתח ניתקנו כל קשר עם המציאות, נתק שנמשך כ-8 חודשים, ההנחה נותרה תלויה ואין מי שיבדוק אותה.
טסנו לסן פרנסיסקו, ארבעה יזמים פיבוט שלישי
גילינו שאנשים רוצים להגיע הכי מהר ממקום למקום, לא מעניין אותם איך, העיקר שזה יהיה מהר יותר מכל אופציה קיימת. החלטנו שאנחנו עושים את זה, בדקנו זמנים מהרכבת בסן פרנסיסקו למרינה והרמנו שאטל שעשה נסיעות משותפות – לא היה מוצר, לא היה עיצוב, לא היה שיווק (חוץ מכמה בנות עם שלטים ברכבת אולי) ולא נכתבה שורת קוד אחת! השטאל היה מלא, שלוש נגלות 14 אנשים בכל פעם – המוצר עבד, לא התוכנה, המוצר.
בפיבוט האחרון נגמר לנו הכסף, וזה הלקח הגדול ביותר שלמדנו, אנחנו הספקנו לשנות את המוצר באופן אגרסיבי 3 פעמים לפני שהמזומנים אזלו, וזה לקח לנו מעל לחצי שנה בכל פעם.
היום הדברים שונים, אני ושניר (גם מאוטוטו, נשארנו יחד) נמצאים כאן, סאן חואן דל סור של ניקרגואה שבמרכז אמריקה (למה? זה כבר לפוסט אחר) חיים ומתחזקים סטארטאפ אשר קיים שמונה חודשים בלבד וכבר עבר עשרות שינויים גדולים קטנים ותפיסתיים.