הפוסט נכתב על ידי גבי ויסמן, מנכ"ל מיטב דש בנפיטס ולי-יה ברק אבדי, סמנכ"ל לעניינים מקצועיים מיטב דש בנפיטס.
אחד מעקרונות הבסיס עליהם מושתת פקודת מס הכנסה הינה ההבחנה בין הכנסה פירותית להכנסה הונית. בקצרה – הכנסה פירותית הינה הכנסה המאופיינת במחזוריות ובאפשרות להפיק אותה שוב ושוב. לעומת זאת, הכנסה הונית מתאפיינת בהיותה חד פעמית. לדוגמא: אם הקמתי עסק למכירת מכשירים, הרי שההכנסות שייווצרו לי בעסק כתוצאה מרכישת המכשירים וממכירתם הינה הכנסה פירותית החוזרת על עצמה שוב ושוב במשך כל שנות פעילות העסק. אולם ההכנסה שתיווצר לי לכשאחליט למכור את העסק כולו, הינה הכנסה הונית, בין היתר משום היותה חד פעמית.
אחת מהמשמעויות העיקריות הטמונה בהבחנה הנ"ל הינה בעניין שיעור המס. בעוד שהכנסה פירותית מתחייבת במס שולי (נכון למועד זה – עד 50%), הכנסה הונית מתחייבת בשיעור של 25%-30% בלבד [1]. אין פלא אם כך, שכאשר נוצרת לאדם הכנסה שסיווגה כהכנסה פירותית או כהכנסה הונית אינו חד משמעי, יטו רשויות המס לטעון כי מדובר בהכנסה פירותית.
כאשר יזם פועל ליסוד חברה, הרי שההכנסות שיווצרו לו כתוצאה מעבודתו בחברה שהקים (בין אם מדובר במשכורת או בדמי ניהול וכיו"ב) מהווה הכנסה פירותית, משום שכאמור לעיל, היא מתאפיינת במחזוריות, ותמשיך להיצמח לו מידי חודש בחודשו לאורך חיי החברה. משכך, היא תתחייב במס בידו בשעור המס השולי שלו. עם זאת, לכשיחליט היזם למכור את המניות של החברה שהקים, הרווח ממכירת המניות יסווג כרווח הון, משום שהכנסה זו הינה חד פעמית והיא לא תוכל לחזור על עצמה (בהערת אגב נספר שכבר מצאנו מי שניסה לטעון שאצל "יזם סדרתי" יש לסווג את הכנסותיו מהאקזיטים שהצליח להגיע אליהם, כהכנסה פירותית). משכך, ההכנסה של היזם ממכירת המניות הינה רווח הון שתתחייב במס בשיעור נמוך כאמור לעיל.
Reverse Vesting
סוגיה מעניינת בנוגע לסיווג הכנסתו של היזם ממכירת המניות, עלולה להתעורר כאשר המניות הנמכרות כפופות, או היו כפופות, למנגנון של רוורס וסטינג (Reverse Vesting).
החלת מנגנון רוורס ווסטינג על מניות יסוד הינו נפוץ ביותר ואנו נתקלים בו, בדרך כלל, בשתי תקופות בחיי החברה:
הראשונה – בעת הקמתה. כאשר חברה מוקמת על ידי כמה יזמים ומניות החברה מחולקות בין כל היזמים, הרי שהם מעוניינים לוודא שכל אחד מהם יתרום את כל מרצו וזמנו להצלחת החברה, ולכן הם מסכמים מלכתחילה כי במידה ואחד מהם ינטוש את עבודתו בחברה ויפנה את מרצו למקומות אחרים, יחולטו מניות היסוד שהוקצו לו והם יועברו לבעלותם של היזמים האחרים.
השניה – בעת גיוס הון ממשקיע. באופן דומה למתואר לעיל, כאשר המשקיע מעוניין לוודא כי היזמים, כולם או חלקם, ימשיכו לעבוד בחברה גם לאחר גיוס ההון ודילולם, הוא מתנה את השקעתו בכך שהיזמים יסכימו להכפיף את מניות היסוד שלהם למנגנון רוורס ווסטינג לפיו, הם מתחייבים להמשיך לעבוד בחברה תקופה מסויימת, אחרת המניות של אותו יזם שיפרוש יחולטו ויועברו לבעלותו של המשקיע.
החלת מנגנון רוורס ווסטינג על מניות יסוד יכולה להביא עימה מספר השלכות מס הן במישור היזם שמניותיו חולטו (לדוגמא – האם נוצר לו אירוע מס בעת "מכירת" מניותיו לבעלי המניות האחרים?) והן במישור בעלי המניות האחרים שקיבלו את מניותיו שחולטו (לדוגמא – האם נוצר להם אירוע מס בעת שקיבלו מניות נוספות ללא תמורה?). אולם ברשימה זו בחרנו להתמקד דווקא במצב בו בסופו של דבר היזם אכן המשיך לעבוד במשך כל התקופה שנקבעה מראש וממילא המניות נשארו בבעלותו ולא חולטו. כלומר – במצב שבו מנגנון הרוורס ווסטינג לא יושם בפועל והיזם הגיע לאקזיט עם המניות שהוקצו לו בעת הקמת החברה.
ומה עושים כשחוגגים אקזיט?
לכשיגיע אירוע האקזיט הנכסף וליזם תיצמח הכנסה ממכירת המניות, מהי הדרך הנכונה לסווג את הכנסתו של היזם ממכירתן, האם זהו רווח הון או הכנסה פירותית?
לכאורה, נראה כי אין ספק שמדובר ברווח הון. שהרי בהתאם לכלל המנחה שהבאנו למעלה – מדובר בהכנסה חד פעמית שאין לה שום מאפיינים של מחזוריות. המניות נמכרות פעם אחת בלבד ויוצאות מרשותו של היזם לצמיתות ולא ניתן יהיה להפיק מהן עוד הכנסה כלשהיא. משכך, יש לחייב את היזם בעת מכירת המניות במס החל על רווחי הון בשיעור של 25%-30% בלבד.
עם זאת, יכול ואותו יזם יופתע לגלות שלעמדת רשויות המס, יתכן שסוגיית סיווג ההכנסה כרווח הון אינה ברורה כלל ועיקר. לטענת רשויות המס, כיוון שהמשך הבעלות במניות הותנתה במנגנון של רוורס ווסטנג, קרי – עבודה בחברה, הרי שניתן לראות את זכאותו להחזקה במניות אלו כתמורה לעבודה בחברה ומשכך, יש למסות את ההכנסה ממכירתן כהכנסת עבודה (ולא כרווח הון) המתחייבת במס שולי, עד שיעור של 50%.
לדעתנו, מכירת מניות יסוד על ידי היזם הינה פעולה במישור ההוני וככזו עליה להתחייב במס כרווח הון ולא כהכנסה פירותית. העובדה שבשלב כלשהוא במשך שנות ההחזקה במניות, זכאותו של היזם להחזקתן הותנתה בהמשך עבודתו בחברה אינה יכולה לשנות את הסיווג ההוני בעת מכירתן. אין חולק כי התמורה שהיזם קיבל בגין עבודתו בחברה אינה מניות היסוד אלא משכורתו בחברה ובגינה הוא כמובן שילם מס בשעור המס השולי שלו, כהכנסה פירותית. אך מניות היסוד אינן תמורה לעבודה אלא הן הוקצו ליזם בתמורה להקמת החברה. העובדה שבעת הקמת החברה, או שבעת גיוס ההון, הוחלט להכפיף את מניות היסוד להמשך עבודתם של היזמים בחברה, לא נועדה לראות במניות כתמורה לעבודה אלא נועדה להבטיח את מטרותיהם של היזמים או של המשקיע בחברה. לו ניתן היה למצוא דרך אחרת שתבטיח למשקיע כי היזמים לא ינטשו את החברה, בוודאי שהיה המשקיע שוקל גם את הדרך האלטרנטיבית. אם לדוגמא היו מסכימים שבמידה ואחד היזמים יעזוב את החברה הוא ישלם קנס כספי ליזמים האחרים. וכי היה עולה על הדעת שכאשר היזם אכן עבד לאורך כל הדרך וממילא לא שילם קנס כלשהו, ניצמחה לו הכנסה פירותית בגין הקנס שחסך?! נראה כי התשובה ברורה מאליה..
כך שלשיטתנו, התמורה בגין עבודתו של היזם בחברה היא התמורה שהוא אכן קיבל בפועל בגין עבודתו – משכורתו בחברה (או דמי הניהול שמשך, לפי העניין). אולם התמורה בגין מכירת המניות, אם וכאשר, אינה קשורה לעבודתו בחברה אלא למישור ההוני בלבד – כמו כל משקיע אחר שמוכר מניות.
עם זאת, על כל יזם ומשקיע לדעת ולזכור כי עמדת רשויות המס עשויה להיות שונה מהאמור לעיל. לפיכך, אנא קחו זאת בחשבון בעת יסוד החברה ובעת גיוס ההון ממשקיעים נוספים, והיוועצו עם יועצי המס של החברה, ויועציה המשפטיים, כיצד נכון להקים את הסכמי בעלי המניות כך שחשיפה זו תצומצם.
[1] בעל מניות "רגיל" מתחייב במס בשעור של 25% בעת מכירת המניות, בעוד שבעל מניות המוגדר כ"בעל שליטה" יתחייב במס בעת מכירת המניות בשיעור של 30%.
קרדיט תמונה: money via shutterstock\